בג"ץ דחה עתירות נגד מינוי יצחק עמית לנשיא העליון

בג"ץ דחה את העתירות נגד מינויו של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, בהחלטה שמעוררת שאלות קשות לגבי תפקידו של בית המשפט כ"שומר סף". פסק הדין, שנכתב על ידי השופט שטיין, דוחה על הסף את העתירה של ארגון לביא, ללא תגובת הוועדה לבחירת שופטים וללא תגובת השופט עמית עצמו.

ההחלטה מעלה תהיות, במיוחד לאור העובדה שמדובר בבית משפט שאמור לפקח על תקינות ההליכים ולמנוע שיקולים זרים. במקרה זה, נראה שבג"ץ בחר לסמוך בעיניים עצומות על החלטת הוועדה, תוך התעלמות מהטענות שהועלו.

אחת הטענות המרכזיות של העותרים הייתה שהוועדה קיבלה החלטה ללא חקירה מעמיקה, למשל, הטענה שהנייד של יצחק עמית לא נבדק. השופט שטיין טוען שהתשתית העובדתית בהחלטת הוועדה כללה את החשדות ואת הראיות עליהן החשדות מבוססות, אף על פי שטרם נפתחה חקירה בנושא.

עוד טוען השופט שטיין כי היועמ"שית מסרה שגורמי משטרה חשבו שאין במעשיו של עמית כדי להוות עבירה פלילית, למרות שלא נערכה חקירה מינימלית.

השופט שטיין לא העביר, וממילא לא קיבל, את תגובת הוועדה לעתירה, וגם לא יצא כל פרוטוקול מהדיון שקיימה. הוא טוען שהוועדה סברה כי המידע שבידה מאפשר לה להגיע לכלל החלטה נכונה, מבלי להרחיב בחקירה ודרישה.

בתגובה לטענת חוסר הסבירות הקיצוני של החלטת הוועדה למנות את עמית ללא חקירה ובדיקה מעמיקה, טוען השופט שטיין כי "אולי זה לא סביר, אולי זה כן סביר", וכי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה.

השופט שטיין נכנס לעובי הטענות על ניגודי עניינים, ושוב, מבלי שביקש או קיבל את הגרסה של גולדפריינד (או עמית), הוא מאמץ את גרסתו שניתנה בחלקים באופן מלא.

השופט שטיין לא מתרשם מחשיבות השקיפות, במיוחד בכל הקשור לשופטים, ומציין בפסיקתו את עניין העיתוי, טענה שרבים רואים בה בזויה נוכח התנהלות מערכת אכיפת החוק בעשורים האחרונים.

ההחלטה מעלה שאלות קשות לגבי האופן שבו בית המשפט העליון תופס את תפקידו, ובמיוחד את חשיבות השקיפות והבדיקה המעמיקה כאשר מדובר במינויים בכירים.